יומן מסע לפולין

יום ראשון למסע: הרובע היהודי בקרקוב (קזימיש) – אריאל חרג’וק

יום ראשון למסע: גטו קרקוב –

יום שני למסע: מחנה עבודה פלאשוב – עדי אוחנה

ביום השני למסע עלינו לאוטובוסים ונסענו למחנה העבודה פלאשוב. כשאתה שומע מחנה עבודה אתה מתחיל לחשוב על מראות זוועתיים ועל שטח הרוס ושרידים של מבנים שחוו יותר מידי.

מחנה העבודה פלאשוב בכלל לא נראה כמו מחנה עבודה, הוא נראה כמו אזור רגיל ליד העיר, אזור ירוק ופורה. אזור שבו מטיילים בחופשים ואזור שנותן תחושת פריחה ויופי. אנשים שלא שמעו את הזוועות קודם לא יאמינו או יעלו בדעתם כי שם קרו כל כך הרבה זוועות, ירדו כל כך הרבה דמעות ונרצחו כל כך הרבה אנשים.

כבר אין זכר לשום דבר ממה שהיה שם, רק אנדרטת ענק שהוקמה בתקופה הסובייטית. אנדרטת ענק של חמישה דמויות מחוברות הנאנקות תחת משא כבד.

טיום שני למסע: בית הכנסת באושוויניצם – אמיט

יום שני למסע: מחנה ההשמדה אושוויץ 1 – קתרין וליאב אללה הפועל

(?יום שלישי למסע: מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו – קורן ושיאל (בן או בת

יום שלישי למסע: כפר חסידי אומות העולם מרקובה – נועה חולה על זארה

יום רביעי למסע: זאמק וגטו לובלין –

יום רביעי למסע: מחנה ההשמדה מאידנק – ישראל ואיליי

יום חמישי למסע: גן החיות בורשה – ענבר

יום חמישי למסע: בית העלמין היהודי בוורשה – אריאל ע. וראם

לאחר כמה ימים מאוד מפרכים במסע הגענו לוורשה.

במהלך טיולנו בוורשה הגענו לבית העלמין היהודי שנקרא בית הקברות אוקופובה.

בית עלמין זה הוא השני בגודלו בפולין, החשוב שבכ-1400 בתי העלמין שבמדינה, ואחד מהגדולים ביותר בעולם. נוסד בשנת 1806.

בית הקברות מתפרס על שטח של כ-336 דונם ומאכלס כ200,000 קברים מסומנים וכן קברי אחים של מתי גטו וורשה. בסך הכל קבורים בו כחצי מיליון יהודים, ובהם אישים בולטים. נכנסנו לבית העלמין היו שם הרבה שבילים ועצים, הרבה עצים. דומה שאתה משוטט ביער ורק האבנים מפריעות לשלווה. הכל מסביב ירוק, אפור ושחור עם גוונים חומים, עצים ירוקים ומצבות אפורות. פה ושם כתום או אדום של פרח שהונח על ידי מבקר.

יום שישי למסע – תפילה משלחתית בביה”כ נוז’יק – סטאר וארטור

יום שישי למסע: אנדרטת יאנוש קורצ’ק -שליו

ביום שבת בבוקר הגענו לכיכר הנמצאת במרכז העיר מול אגף הנוער בארמון התרבות והמדעים בורשה בכדי לראות את האנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ’אק.

כידוע, יאנוש קורצ’אק היה איש חינוך דגול אשר השפיע רבות על ילדי בית היתומים שניהל והיווה השראה לדורות שלמים של אנשי חינוך.

שמו המקורי של יאנוש קורצ’אק הוא הנריק גולדשמיט. מעבר להיותו מחנך, היה גם רופא, סופר ופעיל חברתי יהודי פולני. קורצ’אק היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושיוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היוו את אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי שכללו גם בתי דין של ילדים. קורצ’אק היה אחד מחלוצים בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. בנוסף, חיבר ספרים בתחום החינוך, לצד ספרי ילדים. בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שניהל בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר להישלח למוות יחד עם חניכיו, ובך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודים הגדולים עד ימינו.

האמנים שיצרו את האנדרטה החליטו ליצור משהו שדומה ליד המונפת כלפי השמיים (הבורא), כענפי עץ שבהם הענף הראשי המסמל את יאנוש קורצ’אק אל מול שישה ענפים נוספים, כדימוי כללי של מנורת בית המקדש.

לסיום, האנדרטה מנציחה את סיפורו האישי ואת אישיותו של יאנוש קורצ’אק, שלמרות שאינו יכול להיחשב כחסיד אומות עולם, ראוי לציינו כגיבור לאומי וכסמל ודוגמה לדורות הבאים.

יום שישי למסע: גטו ורשה וגשר כלודנה –

יום שישי למסע: מסלול הגבורה – יניר ונווה

יום שישי למסע: ערב חסידי אומות העולם – רז

יום שביעי למסע: מחנה ההשמדה טרבלינקה – אילנה

יום שביעי למסע: בית הכנסת בטיקוצין ויער לופוחובה – מיטל ונוי