ג’ודי פז-רוטנר מבצע צוק איתן

אזעקת התובנות

 אזעקה חותכת את האוויר

מרתקת אותי לאדמה

קריאות וצעקות למכביר

מעירים את שלוותי הברוכה

קולות מפוחדים מהשמד

אנשים במהירות שועטים

למקלט, למי אין ממ” ד

ילדים בוכים לא מבינים

 יורדת עימם לא ממהרת

מביטה סביב עדיין תמהה

ועל אף הסיכון, לא שייכת

כאילו בי לא נוגעת הסכנה

 כבר נעתי בסירת הפירטים

לגובה שאין לו גבול

ליבי מוגן בסורגים

איני חשה בשטף המבול

אדמה אדומה

אֲדָמָה אֲדֻמָּה

סְפוּגָה   בְּדָם

יְלָדִים זוֹעֲקִים

מִתּוֹכָהּ

יְלָדִים  בְּנֵי  עֶשְׂרִים

הָמוּזָה

מַטָּח שֶׁל רַקֵּטוֹת

שִׁנָּה אֶת צֶבַע הָדִיו בָּעֵט

מַטָּח נוֹסָף שֶׁל טִילִים

יִבֵּשׁ אֶת הָדִיו

לַחְלוּטִין

 וּבְתוֹךְ תּוֹכִי

 עוֹרֵר סְעָרָה

הֵעִיר אֶת כֹּל הַשֵּׁדִים

מתרדמה עֲמֻקָּה

מוֹנַעַת שֵׁנָה

מְחַכָּה לַמַּטָּח הַבָּא

בִּדְאָגָה

מְצַפָּה בִּדְרִיכוֹת

לְתֹם  הַמִּלְחָמָה

נָס עַל   נַפְשׁוֹ 

יִרְאָה וְרָעַד  מְחַלְחְלִים לְתוֹכוֹ

עוֹטֶפֶת אוֹתוֹ רָעֲדָה

מְבַקֵּשׁ וְאוֹמֵר שֵׁינָתָן

 בּוֹ כְּנַף יוֹנָה לָעוּף

מֵעֵבֶר לְהָרֵי הָחֹשֶׁךְ

לִשׁכּוֹן בְּמִנּוּחָהּ

 בָֹמֶרְחָקִים לְהַצִּיל

אֶת   עַצְמוֹ

מֵעַצְמוֹ

הַיֶּדַע ?

צבע אדום

אָדֹם  הוּא  צֶבַע הָאַהֲבָה

אָדֹם הוּא צֶבַע יָפֶה שֶׁל שִׂמְלָה

אֵיךְ הוּא הָפַךְ  תּוֹךְ  לַיְלָה

לְצִבְעָהּ שֶׁל מִלְחָמָה

מים עכורים

באר של מים חיים

הפכו עכורים

השתנה צבעם לאדום

נגעו בדמים

 ישמעאל זיהם

את המים

הפכם לכיסא גלגלים

כי הנפש נכה

 עכשיו הכיצד

ישובו להיות

דבר אלוהים חיים

מחבלים

 סיר ובו תבשיל מבעבע

תוסס ומקרטע

יוצרים עבודה וכלי מלחמה

כי לשנאה נולדו

רק זאת ידעו

                             סיר ובו תבשיל גולש

                             והלבה פורצת מלבה את האש

                             יורה טילים ורקטות

                             אשר גם  בתל אביב פוגעות

ולאחר הפגזות ויירוטים

לאחר אין ספור פרשנויות

חותמים על הסכמים

המחזיקים מעמד מספר שנים

 כי הסיר ובו הכול מבעבע…

תוסס מקרטע

יוצרים כלי מלחמה

כי לשנאה נולדו

פעם היו

נולדתי לתוך המלחמות (פספסתי את הראשונה)

ונשארתי נאמנה

ראיתי את השינויים

עם חלוף השנים

פעם היו מלחמות,טנקים ומטוסים

פעם היתה חזית והיה עורף.

היום יש מבצעים

היום יש טילים ורקטות

היום מיירטים, לא יורים

היום יש רק חזית אין עורף

היום יש רק מבצעים

ואני לתומי חשבתי

שמבצעים יש רק בסופר

השמות משתנים

כלי הנשק משנים צורה וריח

אבל זה תמיד

יהודים וערבים

תמיד זה פוליטיקאים ואנשי צבא

והאדם הפשוט המבקש מנוחה

לא רוצה יותר לכתוב

                      על מלחמות

לא חפצה יותר לחוש

                    באימה ובחרדות

חולמת לכתוב

                    על שלום

 מדמיינת לחוש

                                                  שחרור

                                                           ואהבות