.ההיסטוריה של מדע וטכנולוגיה

היוונים היו  מדענים דגולים הם יצרו מכונות 

שמשתמשים בהם בימנו כמו מכונות שתייה בכסף.

תומס אדיסון

תומס אלווה אדיסון  (ב אנגלית :  תומס אלווה אדיסון ;  11 בפברואר  1847  –  18 באוקטובר  1931 ) היה  ממציא  ו איש עסקים  אמריקאי  אשר אשר המציא ופיתח מוצרים רבים שנועדו לצריכה המונית, בהם  פונוגרף ,

  הטלגרף  הדו כיווני ועוד.

בזמנו נחשב אדיסון לממציא הגדול והמפורסם בעולם (“הקוסם ממנלו פארק”), הוא רשם מספר שיא של 1,093 פטנטים ברחבי העולם. רבים מהפטנטים שלו היו שכלול של המצאות קודמות (למשל הטלפון) עליהם עבדו בין היתר רבים מעובדיו. ביקורת שהושמעה כלפי אדיסון הייתה כי אינו משתף אחרים בקרדיט על ההמצאות.

אדיסון היה ממייסדיה הבולטים של תעשיית הקולנוע בתחילת המאה ה-20 ויזם את הקמת “חברת הפטנטים של סרטי הקולנוע” (Motion Picture Patents Company), שהייתה ידועה גם בשם “המונופול של אדיסון” (Edison Trust). חברה זו הייתה תאגיד של תשעת אולפני הקולנוע המרכזיים באותה תקופה.

אדיסון נולד במילאן (Milan) שבאוהיו וגדל במישיגן. הוא היה חירש באופן חלקי מנערותו. אדיסון כמעט שלא למד בבית ספר, אלא אמו לימדה אותו בחינוך ביתי.

בנעוריו עבד אדיסון כמוכר חטיפים וממתקים ברכבות, ואף עבד כמוכר ירקות. ב-1860 עבד כמפעיל טלגרף שהיה מוכר במהירות עבודתו. אחדות מהמצאותיו הראשונות היו קשורות לטלגרף האלקטרוני. בסביבות 1862 הדפיס אדיסון והוציא לאור את העיתון “The Weekly Herald”. היה זה העיתון הראשון שהודפס על גבי סרט נע. את הפטנט הראשון שלו רשם אדיסון ב-1 ביוני 1869 על מכונת הצבעה חשמלית, אלא שזו לא זכתה להצלחה.

המצאותיו הרבות של אדיסון נחקרו ושוכללו במוסד אותו הוא הקים – מעבדת המחקר מנלו פארק, אשר מוקמה בניו ג’רזי בעיר שנקראת היום על שמו – אדיסון. זו הייתה הפעם הראשונה שהוקם מוסד אשר מטרתו המוצהרת היא ייצור חידושים טכנולוגיים ושיפורם באופן קבוע.

למרות שהחידושים עליהם זכה אדיסון בפטנט לא היו ייחודיים, אדיסון הראה יכולות מיוחדות ברישום פטנטים והבסה של המתחרים על ידי שיווק טוב יותר. דוגמה בולטת לכך היא הנורה החשמלית הנחשבת למרכזית מבין המצאותיו.

המונים באו לצפות בנורה של תומאס אלווה אדיסון, והתפעלו מאורה הצח לעומת העששיות שקדמו לה והיוו אמצעי ההארה המקובל ביותר. הנורה עבדה על שפופרת ריקה מאוויר שבתוכה חוט פחם לוהט, וסוד הצלחתה של ההמצאה היה שבנורה לא נמצא חמצן שביכולתו לשרוף את חוט הפחם עם הדלקת הנורה.

למרות זאת, אדיסון לא היה הראשון שפיתח את נורת הלהט החשמלית. מספר מעצבים כבר החלו לפתח אותה, ביניהם הממציאים ג’וזף סוון, הנרי וודוורד, מת’יו אוונס ואחרים. אדיסון לקח את העיצובים הקיימים ודחק בעובדיו לייצר נורה חשמלית הנדלקת לזמן ממושך יותר. ואכן, הם הצליחו לעשות זאת ב-1879, לאחר ארבע שנים של ניסיונות, ויותר מ-2000 ניסיונות בחומרים שונים (שתי נורות שיוצרו בשנה זאת עדיין נמצאות במצב תקין, ומוצגות במנלו פארק שם הן מודלקות ליום אחד בכל שנה, יום הולדתו של אדיסון) וכך אדיסון הפך את הנורות למוצר צריכה המוני.

לשם שיווק הנורות ניסה אדיסון לפתח רשת להפצת חשמל שעובדת עם גנרטורים לזרם ישר. ניסיון זה נכשל, לטובת זרם החילופין שהיה מתאים יותר, וקודם על ידי הממציא ניקולה טסלה ואיש העסקים ג’ורג’ וסטינגהאוז. מאבק קשה זה כונה מלחמת הזרמים. בין השאר, כלל המאבק ניסיון מצידו של אדיסון להשחיר את שמו של זרם החילופין על ידי הפצרה בשלטונות ניו יורק להשתמש בזרם החילופין למטרות הוצאה להורג בכיסא חשמלי, בטענה שהוא מתאים יותר לביצוע פעולה זו, ואף לקרוא לה “תהליך וסטינגהאוז”. אף ששיטה זו להוצאה להורג הפכה למקובלת בארצות הברית, בסופו של דבר הפסיד אדיסון במלחמה הכוללת מול וסטינגהאוז וזרם החילופין. שמו התפרסם בעקבות פרסומים שעשה לו התעמולן אדוארד ברנייס.

אלברט איינשטיין

אלברט איינשטיין (בגרמנית: Albert Einstein, (מידע · עזרה)‏; 14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המדענים בכל הזמנים.

איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון שלהמאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח, אשר שינתה את כל מה שהיה ידוע עד אז על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה וכן בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921.

מלבד חלקו המכריע בפיתוח תחומי המדע, איינשטיין התבטא ופעל גם בנושאים אקטואליים והיה ציוני נלהב ותומך במדינת ישראל. עם זאת, הוא דחה שתי הצעות שקיבל מהמדינה הצעירה, האחת, להיות נשיא המדינה; השנייה, להיות נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, לה הוריש בצוואתו את כל כתביו. איינשטיין תרם גם לפרויקט פיתוח נשק גרעיני בארצות הברית, דרך תמיכתו ב-מכתב איינשטיין-סילארד לנשיא האמריקאי, ועודדו לקדם פיתוחו בארצות הברית, על אף שהגדיר עצמו כפציפיסט.

איינשטיין נולד בעיר אולם, שהייתה בממלכת וירטמברג שבקיסרות הגרמנית (כיום במדינת באדן-וירטמברג) ב-14 במרץ 1879, למשפחה יהודית – פאולינה לבית קוך והרמן, בעל מפעל אלקטרוכימי קטן שכשל בעסקיו. שישה שבועות לאחר לידתו, עברה משפחתו להתגורר במינכן שבבוואריה בשל עסקיו של האב. בגיל חמש חלה, וכדי לשמח את לבו התקין עבורו אביו מצפן פשוט. כבר אז, כך סיפר כעבור שנים, החל לחקור את צפונות חוקי הטבע. בסתיו של 1885 החל ללמוד בבית ספר עממי קתולי, כילד יהודי יחיד בכיתתו, והחל גם ללמוד לנגן בכינור. במקביל הוא קיבל חינוך יהודי בביתו, ותקופת מה נמשך לעולם הדת עד כדי שהיה מתפלל בסתר, מחבר מנגינות לכבוד האלוהים, ואף שמר כמה מצוות. ואולם מגיל 12, כתוצאה מקריאת ספרי מדע פופולרי, איבד אמונתו בסיפורי התנ”ך, והחליפה בחשיבה חופשית וביקורתית, ותחושת חשדנות ובוז כלפי כל סוג של סמכות כפייתית. כבר בהיותו בגיל 16 החל בפיתוח ניסויים מחשבתיים בהם דמיין סיטואציות שונות – ואת השלכותיהן הפיזיקליות.

איינשטיין אמר:”היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה… מחובתנו, אנו היהודים להציע לעולם את ניסיוננו העצוב בן אלפי השנים, ותוך נאמנות למסורת המוסרית של אבותינו – להיות חיילים במאבק על השלום, שכם אחד עם הכוחות הנעלים ביותר בכל החוגים התרבותיים והדתיים” 

בנג’מין פרנקלין

פרנקלין נולד בבוסטון שבפרובינציה של מפרץ מסצ’וסטס (כיום מדינת מסצ’וסטס שבארצות הברית), אז אחת המושבות תחת שלטון הוד מלכותה, כבן ה-10 למשפחה מרובת ילדים (17 במספר). אביו היגר מאנגליה. עונייה של משפחתו הרחבה מנע את האפשרות לקבלת חינוך מסודר, ובגיל 10 פרש פרנקלין מלימודים מסודרים בבית ספר, והחל לעבוד בבית המלאכה של אביו בייצור נרות וסבון. לאחר שנתיים מאס הילד בנג’מין בבית המלאכה ועבר לעבוד בבית הדפוס של אחיו, ג’יימס. השהות בבית הדפוס שהיה חנות למכירת ספרים הרחיבה מאוד את השכלת הנער הצעיר שקרא כאחוז בולמוס.

ב-1736 מונה פרנקלין למזכיר האספה הכללית של פנסילבניה. הוא ייסד אגודת מתנדבים של מכבי אש והמשיך להמציא המצאות מועילות שונות. הוא יזם שיפורים בריצוף והארת רחובות, הוא שיפר את תכנונן של הארובות, והמציא קמין משופר (“אח פרנקלין”), שהביא לחיסכון בעצים להסקה.

ב-1743 ייסד פרנקלין את “האגודה הפילוסופית האמריקאית” שישבה בפילדלפיה וקיימת עד עצם היום הזה. המונח “פילוסופיה” כלל אז בעיקר את מדעי הטבע.

ב-1748 פרש פרנקלין מניהול ישיר של עסקיו, מכר את בית הדפוס, והתמסר לפעילות מדעית וציבורית. הוא הזמין ציוד מתקדם מאנגליה והחל לעסוק ברצינות בחקר החשמל. את מחקריו פרסם בספר בשם “ניסויים ותצפיות בחשמל” (Experiments and Observation on Electricity). הספר יצא לאור בלונדון ב-1751, תורגם לשפות רבות וזכה לשבחים רבים. פרנקלין זכה לתואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד, לתוארי כבוד מאוניברסיטאות נחשבות אחרות, וחברות בחברה המלכותית האנגלית ובאקדמיה הצרפתית למדעים.

פרנקלין תרם רבות להבנת תחום החשמל, והמציא את המונחים “חיובי”, “שלילי” ו”סוללה”. הוא הצליח להסביר בצורה פשוטה את תופעת החשמל, שהיה עד אז תופעה עלומה גם בין אנשי מדע. המצאתו החשובה והשימושית, כליא הברק, מה שמוכר כמכשיר הארקה, הצילה נפשות רבות מהתחשמלות.

כאמור, תרומתו העיקרית למדע (בנוסף להמצאות שימושיות בחיי יום-יום, כגון מתקן חימום שמוכר כתנור חשמלי) הייתה בתחום החשמל, והוא התפרסם בעיקר בניסוי שבו הוכיח כי הברק הוא התפרקות חשמלית. הוא עשה זאת באמצעות עפיפון שהפריח בעת סערת ברקים. לחוט העפיפון קשר מפתח וכאשר נגע בו בעיצומה של הסערה ספג מכת חשמל שכמעט הרגה אותו, אבל איששה את ההיפותזה לגבי חשמליות הברק. כממציא המציא שורה של המצאות ביניהן המשקפיים הדו-מוקדיים. בנוסף, חקר בצורה יסודית את תרבותם של האינדיאנים והושפע ממנה עמוקות.

אייזק ניוטון

סר אייזק ניוטון (באנגלית: Sir Isaac Newton;‏ 25 בדצמבר 1642 – 20 במרץ 1727) היה פיזיקאי ומתמטיקאי אנגלי, אשר נחשב לאחד המדענים הגדולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים.

חיבורו “עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע”, שפורסם ב-1687, כלל תיאור של מחקריו הפיזיקליים, כגון: קינמטיקה ושלושת חוקי התנועה וכוח הכבידה, והניח את הבסיס למכניקה הקלאסית, אשר שלטה בראייה המדעית של הפיזיקה בעולם במשך כשלוש מאות שנים, ויצרה את הבסיס להנדסה המודרנית.

ניוטון טען שתנועת עצמים על פני כדור הארץ ותנועת גופים שמימיים פועלים לפי חוקי טבע אחידים, והמודל המתמטי שהציג לתנועת גופים שמימיים התבסס על חוקי קפלר ותצפיות נוספות. ניוטון הקיש את חוקי קפלר מניסוחו לכוח הכבידה, ונעזר באותם עקרונות כדי להסביר איכותית וכמותית את מסלוליהם של שביטים, את מחזור הגאות והשפל, ותופעות אחרות. בכך הסיר ניוטון את הספקות האחרונים בתקפותו של המודל ההליוצנטרי של מערכת השמש, וקבלת תורתו מהווה נדבך אחרון במהפכה הקופרניקאית. תחזיתו שצורת כדור הארץ היא כשל ספרואיד פחוס אומתה מאוחר יותר, ושכנעה את כל מדעני היבשת בעליונותה של השיטה המדעית של ניוטון על כל השיטות שקדמו לה. קביעתו של ניוטון שהיקום כולו כפוף לעקרונות מתמטיים אחידים, מדויקים והרמוניים, הייתה בעלת השפעה מכרעת על הפילוסופיה של המדע, על ההגות בכלל ועל הבנת היקום.

ב-1679 חזר ניוטון לעבודתו על תורת המכניקה, חוקי התנועה ובפרט השפעת הכבידה על תנועת כוכבי הלכת. ניוטון הצליח להסביר מדוע כוכבי הלכת נעים במסלול אליפטי סביב השמש ולא במסלול מעגלי. הוא פרסם חלק מהתוצאות אליהן הגיע בחיבורו “De Motu Corporum” שפורסם ב-1684 והיה היסוד לספרו “עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע”.

הספר “עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע” פורסם ב-5 ביולי 1687 בתמיכתו הכלכלית של אדמונד היילי. בחיבור זה קבע ניוטון את שלושת חוקי התנועההקרויים על שמו, חוקים אשר נותרו ללא שינוי במשך למעלה ממאתיים שנים. הוא תיאר את כוח הכבידה, את המושגים משקל, מסה, תנע ותנע זוויתי ואת חוקי השימור שלהם.

גלילאו גלילי

גַּלִילֵאוֹ גַּלִילֵיי (באיטלקית: Galileo Galilei; ‏15 בפברואר 1564 – 8 בינואר 1642^[1]) היה פיזיקאי, אסטרונום, מתמטיקאי ופילוסוף איטלקי. פעל בתקופתהמהפכה המדעית. הישגיו כוללים גילויים אסטרונומיים רבים שגילה באמצעות הטלסקופ שבנה, וחיזוק המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת נעים סביב השמש. בין היתר חקר גלילאו את מופעי נוגה, גילה את ארבעת ירחיו הגדולים של צדק (שהיו היחידים שנתגלו אז) ואת הכתמים על פני השמש והירח.

גלילאו, יחד עם מדענים אחרים בני דורו, הניח את היסודות למדע המודרני בתרבות המערבית, המבוסס על ניסויים ותצפיות, ובניית תאוריות המסבירות תופעות נצפות. גלילאו נחשב ל”אבי המדע המודרני” ו”אבי הפיזיקה המודרנית” בתקופה הקלאסית שלה, ולאחד מאנשי המדע הדגולים בכל הזמנים, אשר השפעתם ניכרת עד היום.

כתב היד המוקדם ביותר של גלילאו שנמצא נכתב בערך בתקופה בה עזב את האוניברסיטה של פיזה ב-1585. בכתב יד זה אין כמעט מקוריות, האסטרונומיה של קופרניקוס מוזכרת אך נדחית בתוקף, ובו עדיין לא חלק על העקרונות המקובלים של “הפילוסופיה הטבעית” של אריסטו. בחיבורו “דה מוטו” שכתב בפיזה, עדיין הסכים כי האדמה היא מרכז היקום אך מספר מפרקיו מוקדשים להתקפה על הפיזיקה של אריסטו. בחיבור זה טען גלילאו כי זמני נפילה של גופים העשויים אותו חומר הנופלים דרך אותו תווך, שווים, ללא קשר למשקלם.

המסה המקורית הראשונה שלו נכתבה ב-1586 בנושא שיווי משקל הידרוסטטי. בערך באותם ימים החל לכתוב גם על התנועה. גלילאו מצא דרך מעשית לקבוע את מרכז הכובד של מוצקים מסוימים, מה שזיכה אותו בהכרה רחבה. הפעמים הראשונות הידועות בהן ביטא העדפה קופרניקאית היו מכתב אל מדוני ב-1597, בו השווה את אפלטון לאריסטו, ומכתב תודה ליוהנס קפלר, שהיה תומך נלהב של קופרניקוס, אז כבר הודה בקבלת “האסטרונומיה החדשה”.

בשנת 1592 החל גלילאו ללמד באוניברסיטת פדובה, בה נותר 18 שנה. בפדובה לימד גאומטריה, פיזיקה ואסטרונומיה, עד שנת 1610. במהלך תקופה זו גילה תגליות משמעותיות בתחומים שונים, בהם תורת התנועה, אסטרונומיה וכן פיתוח טלסקופ מתקדם יותר. בנוסף, התמחה באסטרולוגיה, תחום נחשב בזמנו, שנקשר ללימודי מתמטיקה ואסטרונומיה. ביוני 1610 עזב גליליי את משרתו בפדובה, לטובת משרת המתמטיקאי הבכיר באוניברסיטת פיזה. שנה לאחר מכן הפך גליליי לחבר השישי באקדמיה דיי לינסאי היוקרתית שברומא וחזר לפיזה.

בטלסקופ נתקל גליליי ב-1609, מכשיר אשר בנוגע לראשוניות ההמצאה אין תמימות דעים בקהילייה ההיסטורית, אך ידוע כי אל גליליי הגיעו שמועות על הדגם ההולנדי אשר על מסמכיו חתום הנס ליפרסהיי. גליליי התחיל לבנות טלסקופים בעצמו בשנת 1609, לאחר שחקר את ההמצאה. בתחילה, נקרא הטלסקופ שלו Perspicillum – עדשת מעקב, ואחר כך השתמש במונח הלטיני “טלסקופיום”, ממנו נגזרים שמות המכשיר בשפות שונות. הוא בנה את המכשירים שלו תוך שימוש בזכוכית משלו, בעיבוד עצמי של העדשות, מבלי להיעזר בעדשות של יצרנים אחרים. הטלסקופים של גליליי היו בעלי יכולות אופטיות טובות פי 10 מאלו של המכשירים שקדמו לשלו.

גליליי ערך שורה של ניסויים ופיתוחים כדי להוכיח שהדמויות הנראות בטלסקופ אינן תוצאה של פגמים אופטיים או של אשליות הנוצרות על ידי העדשות. הוא שיפר את הרזולוציה של הטלסקופ והפחית את האפקטים הנגרמים עקב “קרני האור האלכסוניות” כפי שקרא להן, הידועות היום כסטיות אופטיות. בנוסף לטעויות שמקורן בטבעו של האור ובחוש הראיה, ועם שכלול המכשיר האופטי החדש, נוצר צורך לפתור בעיות הכרוכות באופן בו ניתן לפרש תמונה ויזואלית כידע פיזיקלי. ב-10 במרץ 1610 פרסם גליליי את ספרו “Sidereus Nuncius” (“השליח הכוכבי”), אותו הקדיש לפטרונו קוזימו השני דה מדיצ’י, הדוכס הגדול של טוסקנה, בו חשף את תגליותיו באמצעות הטלסקופ, ובכך הפך להיות המדען הראשון המפרסם תצפיות אסטרונומיות המתבססות על שימוש בטלסקופ.

באמצעות הטלסקופ גילה גליליי כי:

1. פני הירח אינם חלקים. עד זמנו הייתה מקובלת התפיסה האריסטוטלית כי פני הירח מושלמים, אבל לגליליי התגלה כי קיימים על פניו הרים ומכתשים. באוסף איורים מ-1616 (לחץ עלי כדי לראות), תיעד גלילאו גליליי את התפלגותו הבלתי שווה של אור השמש המגיע אל פני הירח ומוחזר מאלמנטים טופוגרפיים שונים על פניו. התצפיות הטלסקופיות אותן ערך גליליי אל הירח ואל גרמי שמים אחרים, עזרו לשכנע את מלומדי המאה ה-17 לזנוח את התפיסה לפיה גרמי השמים הם מושלמים ובלתי משתנים, תפיסה שמקורה אידאולוגי. בתקופה שקדמה לתצפיות באמצעות טלסקופ, היו אסטרונומים ישועים אשר סברו כי הירח שטוח, בהסבירם את הכתמים הנראים לעין כנובעים משינויים בצפיפות או כתופעה אופטית כלשהי. גלילאו תכנן עבודת תצפית ואיור נרחבת יותר, אך משמצא התנגדות מועטה לסברה כי פני הירח אינם חלקים, ויתר על הכנת איורים נוספים של פני הירח.

2. ירחי צדק. בראשית ינואר 1610, גילה ארבעה ירחים המלווים את צדק, גילוי המהווה סתירה לטענת הפילוסופיה הטבעית שרווחה עד אותה עת, לפיה האדמה היא מרכז כל התנועות השמיימיות, ולכן לא ייתכנו הקפות מסלוליות סביב גרמי שמים אחרים. גליליי כינה אותם “כוכבי מדיצ’י”, לכבודם של בני משפחת מדיצ’י מפירנצה. בתמורה למחווה זו מונה לפילוסוף החצר של המשפחה, מינוי שאיפשר לו לפרוש מהוראה באוניברסיטה ולהתמסר למחקר. תצפיות אלה הוכיחו, לדברי גליליי, כי אותם חוקי פיזיקה שולטים בשמים ובארץ, וכי תנועת גרמי השמיים אינה סביב כדור הארץ. תגליות אלו היוו, לדעתו, הוכחה לכך שהקוסמולוגיה ההליוצנטרית הקופרניקאית הייתה נכונה, ואינה רק מודל תאורטי. לתגלית בדבר ירחיו של צדק חשיבות רבה, ביחוד, לאור העובדה שבאותה התקופה, כאמור, שלטה עדיין הגישה הגאוצנטרית, לפיה כל העצמים סובבים את הארץ בלבד. והנה מתברר שהארץ אינה יחידה מבחינה זו, וכי לאחרים אף יותר ירחים מאשר לארץ.

1. המופעים של נוגה (ונוס). לפי התאוריה התלמאית, לנוגה שני מופעים בלבד, בניגוד למה שנתגלה לעיני גליליי דרך הטלסקופ, לפיו לנוגה מופעים דומים לאלה של הירח הארצי, וכי היא סובבת סביב השמש (מסקנה הנובעת ממופעים משתנים – ראה להלן). דבר נוסף בו הבחין גליליי באמצעות הטלסקופ, אותו אף קופרניקוס ציין כמשונה, מצטייר מהטיעון הבא: אם המרחק בין נוגה לאדמה משתנה, הרי גודלו של הכוכב צריך היה להשתנות במידה גדולה יותר מכפי שנראה לעין בפועל, בעוד שתצפית טלסקופית מראה כי היא מוארת כולה באור השמש בהיותה בנקודה הרחוקה ביותר מכדור-הארץ, אבל רק סהר דק שלה מואר בהיותה בנקודה הקרובה ביותר לארץ.

2. כתמים על פני השמש. גליליי גילה כתמים כהים על פני השמש, אשר נתפסה לגרם שמיימי מושלם, בצד אחרים. באמצעות תצפיות טלסקופיות וחישובים מתמטיים וגאומטריים, הראה גליליי כי מדובר בכתמים אשר נמצאים על פני השמש, ולא בכוכבי-לכת זעירים החגים סביב כדור-הארץ או סביב השמש כפי שטענו מתנגדיו. בנוסף, גילה גליליי כי השמש עצמה משלימה סיבוב סביב צירה במשך חודש ימים.

סיכום

אז לסיכום אני מקווה שלמדתם דברים חדשים ונהנתם.

אורי סתיו